פסק-דין בתיק ב"ל 15590-01-12

1.         בפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 26.10.11 ("הוועדה"), שניתנה במסגרת ענף ביטוח נפגעי עבודה, לפי סעיף 122 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995.

הוועדה התכנסה על מנת להכריע אם חלה החמרה במצבה של המערערת, וזאת מכוח תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956.

2.         כעולה מפרוטוקול הוועדה ומטענות הצדדים, המערערת נפגעה בברכה השמאלית בתאונה ביום 9.2.2003, אשר הוכרה כפגיעה בעבודה. בעקבות תביעתה של המערערת לקביעת דרגת נכות נקבעה דרגת נכות יציבה בשיעור 0%.

3.         בערעורה המערערת קובלת על כך שהוועדה מייחסת את ההחמרה במצב הברך השמאלית לשינויים ניווניים שאינם תולדה של הפגיעה שהוכרה.

            לטענת המערערת, כעולה מכתב הערעור, החלטת הוועדה לפיה יש לייחס את המגבלה התפקודית בברכיים למחלה ניוונית נשענה בעיקרה על אבחנה של מצב ניווני גם בברך שלא נפגעה בתאונה, וזאת תוך התעלמות מכך שהפגיעה שהוכרה היא זו שגרמה להטלת העומס ולשינויים הניווניים בברך ה"בריאה". לכן, המערערת טוענת כי אין ללמוד מהופעתם של שינויים ניוונים בברך הימנית על כך שאין ליחס את ההחמרה במצב הברך השמאלית - לפגיעה שהוכרה.

            עוד טוענת המערערת בעניין זה כי הוועדה לא התמודדה כראוי עם חוות-הדעת והספרות המקצועית, מהם עולה כי עצם הופעתם של שינויים ניווניים דו-צדדים אין בהם כשלעצמם כדי לשלול את הקביעה כי ההחמרה הינה תולדה של התאונה.

4.         החלטת הוועדה הרפואית בשאלה האם יש לזקוף מצב רפואי לתאונה שהוכרה כתאונת עבודה או להתפתחות טבעית של מחלה המחמירה עם הזמן, היא קביעה רפואית שאין בית הדין מוסמך להתערב בה. במקרה כאן, עיון בפרוטוקולים מעלה כי מדובר בהחלטה מנומקת המבוססת על הממצאים שעמדו בפני הוועדה.

            כך גם הטענה לפיה הפגיעה בברך שמאל היא שגרמה לאותם שינויים ופגיעה בברך הימנית - שהינה בגדר טענה שברפואה.

5.         אין מקום לקבל את טענת המערערת כי נפלה טעות משפטית בכך שהוועדה מסתמכת, בין השאר, על צילום שנערך בחודש 11/2003, תשעה חודשים לאחר הפגיעה. לטענת המערערת אין להסתמך על צילום זה בשל הזמן שחלף מאז הפגיעה וכן בשל ביצוע הצילום שלא בהתאם ל"פרוטוקול הרפואי המקובל".

אין חולק כי בממצאי הפענוח של צילום זה, משנת 2003, נרשם כי קיימים שינויים ניווניים בשתי הברכיים. טענות המערערת בעניין זה נסמכות על האמור בחוות-דעתו של פרופ' מנדס הקובע כי מדובר בפענוח שגוי.

טענות המערערת בעניין זה דינן להידחות. טעם ראשון לכך הוא כי השאלה לאיזה חומר רפואי להיזקק וכיצד לבחון אותו, לרבות שאלת ההתייחסות המקצועית-רפואית לפענוח ממצא הדמייתי, הינה שאלה שברפואה שבית-הדין לא יתערב בה. טעם נוסף הוא כי הנימוק העיקרי של הוועדה, כעולה מסעיף 23 לפרוטוקול הדיון מיום 26.10.11, לא נסמך אך ורק על פענוח אותו צילום שנוי במחלוקת, אלא על שלל נימוקים נוספים, וביניהם הדגמתם של שינויים ניווניים בצילום מיום 6.1.10, קביעות ועדות קודמות וממצאי MRI.

6.         כן יש לדחות את הטענה לפיה החלטת הוועדה שגויה כיון שקביעתה לפיה מצבה של המערערת הינו תוצאה של שינויים ניווניים אינה מתיישבת עם המצב הרפואי לאשורו ואינה נתמכת בממצאים.

            כאמור לעיל, עיון בפרוטוקול מעלה כי הנמקת הוועדה נסמכת על מספר ממצאים אליהם מפנה הוועדה בפרק הסיכום והמסקנות, וביניהם השינויים ניוניים המודגמים בצילומים מיום 6.1.10 שהינם דו-צדדיים "ועם וארוס גדול יותר מימין, הברך הבריאה", כמו גם על קביעתה הפוזיטיבית של הוועדה הרפואית משנת 2005 (אשר, כפי שציינה ב"כ המשיב בדיון, הינה בגדר החלטה חלוטה באשר לא הוגש על כך ערר), וכן על ממצאי MRI. ממצאים אלה הובילו את הוועדה למסקנתה הרפואית לפיה מדובר באוסטאוארטיריטיס שמטבעו מחמיר עם הזמן, וללא קשר לפגיעה שהוכרה, ומכאן שאין לקבל את הטענה כי הוועדה אינה נסמכת על ממצאים.

7.         אשר על כן, הערעור נדחה.

אין צו להוצאות.

לצדדים מוקנית, תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לבקש מבית הדין הארצי בירושלים רשות לערער על פסק הדין. 

ניתן היום, ד' תמוז תשע"ב, 24 יוני 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: